משחקת באוכל

בישול טבעוני וצבעוני ממטבח קטן ועירוני

קישורים לסופשבוע

כתבה: שרה  •  7 בדצמבר 2012  •  2 תגובות

עבר עליי שבוע קצת חסר השראה במטבח. היה אורז עם ירקות, היה ספגטי עם משהו (רגע, נדמה לי שהמשהו היה דווקא מעניין? טוב, משהו לחשוב עליו), היה לחם עם אבוקדו. טעים, אבל שום דבר מרגש.

היו לי קצת רגשות אשם בקשר לזה, כי אני לא אוהבת לעבור שבוע שלם בלי לעדכן את הבלוג. ובכלל, עוד מעט חנוכה וזה, ובטח כולם מצפים ממני פה לאיזה מתכון טבעוני בטיגון עמוק.

אבל את האמת? היום שמן עמוק לא נראה לי חשוב כל-כך, ואני רוצה לכתוב על משהו אחר.

 

ראיתם את התחקיר של כלבוטק אתמול בלילה? אם לא ראיתם, בטח קראתם או שמעתם, כי כל הרשת גועשת בקשר לזה. אני ראיתי. לפעמים אני לא כל-כך יודעת להסביר למה אני מאלצת את עצמי לראות דברים כאלה; אני כבר מודעת למה שקורה בתעשיית הבשר, וגם בתעשיות החלב והביצים. אני כבר בחרתי לא לקחת חלק בזה ולא לתמוך בזה בכספי, ולראות את זה קורה על המסך סתם מוציא את החשק לחיות. ברצינות. ומצד שני, זה חשוב לראות, כדי להבין מי הם בדיוק כל הצדדים המעורבים בסיפור ולהבין את התגובות של אנשים למחרת, גם אם הן צפויות למדי.

זה קשה. זה קשה לראות. זה גם קשה לקרוא חלק מהתגובות ולהבין איך אנשים מבינים את מה שהם ראו. ראו התעללות בוטה בבעלי חיים בדרכם אל השחיטה – אם מישהו ראה את זה וזה לא עשה לו שום דבר, הוא כנראה סוציופט או משהו, ורובינו לא באמת כאלה. ואז בא איזה מנכ"ל נחמד ואמר שזה לא מקובל עליו, ושהוא פיטר אנשים והתקין מצלמות, אז מעכשיו דברים כאלה לא יקרו יותר. יש! נהדר. אם מישהו ממש רוצה להמשיך לאכול בשר בלי שיפריעו לו, אז ממש קל לקבל את זה. ההתעללות לא תקרה יותר! איזה איש חשוב אמר, רפי גינת הנהן, אז כנראה שאפשר לסמוך עליהם. הידד ובתאבון.

יש גם כאלה שלא יתנו שיעבדו עליהם ככה – כי אז מה אם איזה איש חשוב אמר, אנחנו לא פראיירים. "החרימו את תנובה!" הם זועקים בכאב גדול, כמעט כמו כאבו של העגל המסכן, שצריך להיענש באינספור שוקים חשמליים על כך שהוא לא מסוגל לעמוד על הרגליים ולרוץ אל איזשהו מקום שנקרא "חדר ההרג". נחרים את "אדום אדום", נפעל לסגירת בית המטבחיים הספציפי הזה, ואם צריך, אפילו נפנה ישירות לאוסטרלים, שיפסיקו לייצא עגלים חיים לכאן. מה שבטוח, לא נקנה יותר בשר מתנובה.

נו, יופי. אז מה כן תקנו? חיות שעברו התעללות ונהרגו תחת שמות מותג אחרים? אם לא הראו אותם בכלבוטק אז זה בסדר?

יש גם כאלה שמחמירים עוד יותר, נניח. אלה שכבר מזמן ידעו שצריך להחרים את תנובה; זה לא חדש להם. לא קונים מהמותגים הגדולים! חשוב לתמוך במשקים הקטנים. נו, אתם יודעים, אלה מהאיורים בספרי הילדים, עם השדות הירוקים והחיות המחייכות – כי יש גם כאלה, ברור. פרות ש"נותנות" חלב ותרנגולות ש"נותנות" ביצים, איכרים עם כובעי קש ולחיים ורדרדות מהשמש, שמגדלים את החיות שלהם "באהבה". מה זה "אהבה"? כל-כך אוהבים אותם שבסוף נותנים להם חיבוק ונשיקה לפני שמעלים אותם על משאיות ושולחים אותם אל מותם ללא מחשבה שניה.

 

ואתם יודעים, אפשר גם לא לקנות – תרתי משמע – שום דבר מכל זה.

 

כבני אדם, אנחנו אמורים להיות יצורים שמסוגלים להרגיש חמלה. טוב, לפחות רובינו. זאת הנורמה. בדיוק בגלל זה, בחשיפה בכלבוטק לא הראו תמונות מהשחיטה עצמה – וגם ציינו זאת לפחות עשר פעמים – שלא תצטרכו לראות את הדם. אנחנו (טוב, אתם) רוצים לקנות את הבשר עטוף בניילון בסופרמרקט; אנחנו לא רוצים באמת לראות מאיפה זה בא. בדיוק בשביל זה יש את העובדים במשחטות, שיראו בשבילנו, שיספגו את הדם במקומנו, ורק שאנחנו לא נצטרך לחוש את הכאב. מה אתם חושבים שעובר על האנשים האלה? בהנחה שלפחות רובם לא נולדו סוציופטים חסרי יכולת להרגיש, והתגלגלו לעבודה שותתת דם מסיבות אחרות – מה אתם חושבים שעבר עליהם בזמן שהם עבדו במשטחה? אני יכולה לדמיין את היום הראשון, את הזעזוע הראשוני מכל הדם וזעקות הכאב. אני יכולה לדמיין את השבוע הראשון, שבו אדם אולי שוקל לחפש עבודה אחרת, אבל אולי הוא לא יכול. אולי זאת האפשרות היחידה בשבילו כרגע. הוא צריך משכורת, יש לו משפחה לפרנס, אז הוא לומד לבלוע את זה. אחרי החודש הראשון, הוא כבר מרגיש קצת פחות. אלה כבר לא ייצורים חיים, זאת עבודה שצריך לעשות. אם נגמור את העבודה מהר יותר, נלך הביתה מוקדם יותר. אחרי חודשיים? חצי שנה? שנה? חמש שנים? בן אדם מתקשה, בן אדם נעשה עיוור לסבל, בן אדם צריך משכורת. ויש מי שישלם את המשכורת. אתם עדיין אוכלים בשר? זה אתם. אהלן.

בן אדם צריך להיות עיוור וחירש לסבל של בעלי חיים בשביל לעבוד בעבודה כזאת – לא משנה אם זאת אשמתו או לא, פשוט אי אפשר אחרת. אתם לא יכולים לסמוך על האדם הזה שלא ישתמש ב"קיצורי דרך" כשהמצלמות לא מסתכלות. אתם לא יכולים לסמוך על זה שהדברים האלה לא יקרו יותר אף פעם כי ככה איזה המנכ"ל אמר, ואתם לא יכולים לדעת שזה לא בדיוק מה שקורה גם במפעלים אחרים. אתם לא יכולים לסמוך אפילו על האיכר החייכן שמגדל את החיות שלו "באהבה", כי בשביל לשלוח את מי שאתה אוהב אל מותו, אתה גם צריך להיות אדם קשה, אדיש, עיוור וחירש, או שאולי יש לך הגדרה מאוד משונה ל"אהבה". כך או כך, כשיש סיפור שמעורבים בו גם בעלי חיים וגם כסף, אתם לא יכולים לסמוך על אף אחד, ובעלי החיים בטח שלא.

אין דבר כזה "שחיטה הומאנית". לא צריך להיות גארי יורופסקי בשביל להבין את זה; אפילו רפי גינת אמר. אין פתרונות קסם פה. לא ניתן לאכול מהפרה ולהשאיר אותה שלמה. גם אם נורא היינו רוצים להאמין שכל מה שצריך לעשות זה להחרים את תנובה, לקנות רק ביצי חופש, לתמוך במשקים הקטנים או להשתדל לאכול פחות בשר רק בימי שני. יש רק פתרון אחד, והוא טוטאלי – מפסיקים לתמוך בתעשיות ההתעללות וההרג ועוברים, מפסיקים להתכחש למציאות ולחפש תירוצים והצטדקויות, ועוברים לטבעונות. עדיף כמה שיותר מוקדם. תודה.

 

אדום-אדום אחר, וגם עוד צבעים

 

לא הכנתי מתכון מיוחד לחנוכה. אולי בסוף זה יקרה. לבינתיים, סיון ונטלי הכינו סופגניות טבעוניות, נופר ואורי הכינו לביבות, ואם לא בא לכם להכין לבד, כדאי לשאול במאפיה הקרובה לביתכם אם הסופגניות טבעוניות – אולי תופתעו לטובה. אני כבר הופתעתי פעמיים, גם במאפיית הטאבון שבאלנבי פינת יהודה הלוי וגם ב"המוציא לחם" במקווה ישראל 5. אפשר להזמין גם "תלביבות" – לביבות טבעוניות מאבא גיל. אז אף אחד לא ירעב למוות במהלך החג הזה, אה?

בעה, אני דווקא מנסה להימנע בדברים מטוגנים בשמן עמוק בימים אלה (או לפחות עושה כאילו), אז אולי שבוע הבא נכין איזה מרק ירקות נחמד או משהו.

 

ואחרי הכל, נסיים היום בנימה אופטימית – האתר של vegan friendly עלה לאויר, ויש בו הרבה עסקים ידידותיים לטבעונים, ממסעדות ועד נופש (ויש גם מתכונים). זה רק מראה שאורח-החיים הטבעוני נעשה יותר ויותר קל ופחות מגביל עם הזמן. השאלה היא כבר מזמן לא "אבל מה אוכלים?", אלא "אז מה אוכלים היום?" אז תאכלו, תהנו, ושיהיה לכולם חג שמח.

 

קישורים לסופשבוע הקודם (9.11.12)

2 תגובות על “קישורים לסופשבוע

  1. Etty Escappa says:

    :(
    נראה לי שזה חיוך מודה ושמח לא?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Connect with Facebook

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>